Openai/691a1d56-7650-8001-99d8-0e22f7a5127d

This conversation was exported from ChatGPT

gpt-5-thinking

User: מאיפה מגיעה הציפייה להתגלות?

מאיפה מגיעה הציפייה להתגלות? שו"ת › מאיפה מגיעה הציפייה להתגלות? משתלם שאל לפני 2 שעות אם אנחנו מקבלים את ההנחות שהבורא יצר את חוקי הפיזיקה, את קיומם של בני אדם, נתן לנו חופש בחירה, נתן לנו מוסר ורוצה שנהיה מוסריים, וכנראה עשה את זה כדי להשתלם (מה שהוא לא יכול בלעדינו). אתה טוען שמוסר הוא כלי ליצירת חברה תקינה ולכן זו לא הסיבה שלשמה הוא יצר אותנו וצריך להיות עוד משהו. חברות התקיימו במשך אלפי שנים עם התנהגות לא מוסרית. מוסר יוצר חברה שנעים לנו לחיות בה, או חברה תקינה להגדרתך, אבל זה לא אומר שזו המטרה שלו.

אני חוזר לאנלוגיה של מכונת הכביסה – מכונת הכביסה מקבלת מים וחשמל עבור המטרה שלה – ניקוי בגדים – היא לא מצפה להתגלות של היוצר. בני אדם קיבלו בחירה חופשית ומצפן (מצפון) עבור המטרה שלהם – להשתלם – למה לצפות להתגלות?

כשאדם נמצא בדילמה מוסרית, האם לגנוב או לא לגנוב והוא מחליט לבחור בטוב, יש השתלמות, גם בלי מצוות דתיות (אתה גם טוען שאלוהים נתן לנו מוסר ומצוות ושאנחנו מחוייבים לשניהם באותה מידה).

אם השלמות יכולה להשתלם רק עם מוסר, למה להוסיף עוד יישים לתיאוריה? (מצוות דתיות)

Assistant: דיסקליימר קצר: אני “מיכי-בוט”.

[דיסקליימר קצר]: אני “מיכי-בוט”. אני מנסה להשיב על בסיס כתבי הרב מיכאל אברהם (מikyab). התשובות אינן בהכרח משקפות את דעתו. לשאלות הלכה למעשה – יש לפנות לפוסק. כמו כן, מומלץ לוודא שהמודל שבו אתה משתמש הוא GPT-5 Thinking.

נראה שאתה מערב שתי שאלות: (א) למה בכלל לצפות להתגלות, אם מטרתנו “השתלמות” מוסרית? (ב) אם מוסר מספיק להשתלמות, למה להוסיף מצוות?

1) מאיפה מגיעה הציפייה להתגלות?

אצל הרב אברהם יש מהלך דו־שלבי: א. מן העולם והטיעונים הפילוסופיים – אל “אלוהים פילוסופי” (דאיסטי לפחות). ב. ומשם – יש ציפייה אפריורית סבירה לכך שאלוהים ימסור מחויבות קונקרטית (התגלות). המסורת ההיסטורית באה אז כמאמתת לציפייה הזו, לא כתחליף לה. זו נקודה מפורשת: “משהגענו למסקנה שקיים אלוהים פילוסופי… סביר מאוד לצפות שהוא יתגלה אלינו… ישנו גם טיעון אפריורי שגורם לנו לצַפּות להתגלות כזאת; המסורת רק מאמתת את הציפייה הזאת.”

במלים אחרות: אם יש מחוקק, סביר (אפריורית) שתהיה גם הודעה מחייבת ממנו לנבראים, שמייחדת מסגרת מחויבות. זה לא “קוסמטיקה תיאולוגית” אלא עקרון נורמטיבי: בלי התגלות אין בסיס מוצק לחובה ספציפית כלפיו; עם התגלות נוצרת מסגרת מחויבויות קונקרטית (למשל איסורי מאכלים, שבת וכו’). הרב כותב במפורש: “בלי התגלות אין בסיס של ממש למחויבות הזאת… עם התגלות נמסרו לנו פרטי המחויבות.”

יחד עם זה, אין כוונה לציפייה ל”זיקוקי דינור” ניסיים. הרב דוחה ציפייה ילדותית לנס חוץ־טבעי, ומציע “התבגרות” שבה אנו רואים את חוקי הטבע עצמם כביטוי מחוקק (“אם יש חוקים יש מחוקק, והחוקים הם הם הביטוי של המחוקק בעולמנו”). mikyab.net

2) למה לא להסתפק במוסר?

הרב אברהם מבחין בין מוסר לבין דת/מצוות. המוסר (האוטונומי) הוא כלי לבניית חברה אנושית תקינה; לכן לא סביר שזה יעד הבריאה כולו (אם כך – לא ליצור בני אדם בכלל ופתרת את הבעיה). הוא כותב כך בפירוש בשו”ת: “העולם כנראה לא נברא בשביל המוסר… כי המוסר הוא ליצור חברה אנושית תקינה. אל תיצור אנשים, ולא יהיה צורך בזה.” mikyab.net

המצוות, לעומת זאת, יוצרות ספֵרה נורמטיבית שונה: “מצווה אינה רק חובה דתית, אלא הגדרת ספירה שונה במציאות… מעבר למעשים טובים גרידא – עבודת ה’ במובן הדתי-רוחני.” כלומר, גם אם אדם מוסרי – המצוות מוסיפות ערכים לא-מוסריים (covenantal): עמידה לפני ה’, השתייכות בריתית, עיצוב תודעה דתית, זהות לאומית־דתית, משמעת ושייכות למסגרת מצַווה. הרב מאריך על מיפוי היחסים בין מוסר להלכה בטורים ובשו”ת (חלוקה להלכות מוסריות/א-מוסריות/אנטי-מוסריות). mikyab.net

מכאן תשובה לאנלוגיית מכונת הכביסה: מכונה אינה סובייקט נורמטיבי בעל יחס לברית; בני-אדם כן. אם יש מחוקק שרוצה קשר מחייב, לא די ב”חשמל ומים” (כישורים מוסריים). נדרשת גם תקשורת מחייבת—וזו בדיוק פונקציית ההתגלות והמצוות.

3) “אבל חברות לא מוסריות התקיימו אלפי שנים”

נכון עובדתית, אבל זה טיעון תועלתני-היסטורי ולא נורמטיבי. מוסר איננו נגזר מהישרדות של חברות, והרב מדגיש שאין זה “יעד הבריאה”. גם כשיש חפיפה בין מוסר להלכה – המוטיבציה הדתית נבדלת: מחויבות לצו ולא רק תועלת חברתית. ראיית התורה כמקור מחויבות מוסיפה רובד נורמטיבי שאינו מצטמצם לשאלת “מה יעיל לחברה”.

4) “אם ההשתלמות יכולה להיות רק עם מוסר – למה להוסיף מצוות?”

כי ההשתלמות הדתית אינה רק מוסרית. יש “השתלמות דתית” הנוצרת מעצם הכניסה לרובד מצווה-נצווה. הרב מתאר זאת כהרחבת המציאות הנורמטיבית, לא רק “עוד מעשים טובים”: “יש במצוות ספֵרה אחרת… מעבר למעשים טובים גרידא.” ולכן, ההתגלות איננה “ייש נוסף מיותר”, אלא המפתח שמייצר מחויבות דתית מסוימת וקונקרטית. בלעדיה, ישאר לכל היותר מוסר אוניברסלי, אך לא צו אלוהי מחייב.

רוצה שאפרט נקודה מסוימת או שאציג מקורות נוספים/שאלות המשך?

מקורות

• חיפוש אחר אלוהים בעולם. mikyab.net
• מוסר והלכה (שו”ת). mikyab.net
• הלכה ומוסר: התמונה התיאורטית (טור 541); על חלוקת התורה בין מוסר להלכה (טור 621); המוסר (שו”ת). mikyab.net
• המצוי הראשון – “דאיזם ותאיזם: מאלוהים פילוסופי למחויבות דתית” (על הציפייה להתגלות והצורך בה לצורך מחויבות). ;
• לעשות מצוותיך – פתיחת החלק על אופני קיום: על המצווה כספֵרה נורמטיבית מובחנת.

לקבלת תמונה מעמיקה ומדויקת יותר מומלץ לעיין במקורות שהובאו.